האם חומצה היאלורונית מסוכנת? בהריון ובהנקה, האם מסרטנת, האם נספגת, האם יכולה לזוז, ומי לא צריך להזריק – תשובות רופאים

החומר עצמו: לא. חומצה היאלורונית היא מולקולה שקיימת בעור, במפרקים ובעיניים של כל אדם, והגרסה המוזרקת מיוצרת במעבדה (לא ממקור מן החי) ומצולבת כדי שתחזיק חודשים. אלרגיה אמיתית לחומר נדירה מאוד. הסיכון בהזרקה נובע מהפעולה, לא מהחומר: הזרקה לכלי דם (נדיר, דחוף, מטופל באנזים), זיהום, או תוצאה לא מדויקת. שלושתם תלויים במי מזריק, באיך, ובתנאים, ולכן השאלה הנכונה אינה "האם החומר מסוכן" אלא "מי מזריק אותו ומה יש בקליניקה אם משהו משתבש".

• החומר: טבעי לגוף, נדיר אלרגיה
• הסיכון: בפעולה, לא בחומר
• ההגנה: רופא, טכניקה, אנזים המסה בקליניקה

לא מזריקים בהריון ובהנקה. לא כי יש עדות לנזק, אלא כי אין מחקרים (אי אפשר לבצע ניסויים על נשים בהריון), ולכן היצרנים ומשרד הבריאות מגדירים את זה כהתוויית נגד. יש גם סיבות מעשיות: בהריון הפנים נפוחות ומשתנות, כלי הדם מורחבים (יותר שטפי דם), והתוצאה לא תשקף את הפנים שאחרי. בהנקה מחכים לסיום ההנקה, או לפחות שחומצה היאלורונית אינה עוברת לחלב לפי הידוע, אבל ההמלצה הרפואית המקובלת היא להמתין. מי שהזריקה ואז גילתה שהיא בהריון: אין צורך לעשות דבר, החומר נשאר מקומי; פשוט לא ממשיכים עד אחרי הלידה וההנקה.

לא. אין במחקרים, בעשרות מיליוני הזרקות בעולם מאז שנות ה-90, קשר בין חומצה היאלורונית מוזרקת לסרטן. החומר אינו נספג למחזור הדם בכמות משמעותית, אינו מצטבר באיברים, ומתפרק מקומית לאותם מרכיבים שהגוף מייצר ומפרק בכל יום. מי שיש לה היסטוריה של סרטן יכולה להזריק, בדרך כלל אחרי אישור האונקולוג, ולא באזור שמקבל או קיבל הקרנות.

כן, הוא נספג בהדרגה: הגוף מפרק אותו באנזימים טבעיים, והתוצאה דועכת לאט במשך 6 עד 18 חודשים לפי האזור והמוצר (שפתיים 6 עד 12, לחיים וסנטר 12 עד 18, קו לסת עד 24). הדעיכה הדרגתית, לא "פתאום נעלם". בחלק מהמטופלות, בעיקר אחרי כמה סבבים, חלק מהחומר נשאר זמן רב יותר ממה שחשבו (רואים את זה ב-MRI גם אחרי שנים), וזה בדרך כלל לא מורגש ולא מזיק, אבל זו סיבה לא "להוסיף עוד" בכל ביקור בלי שהרופא יעריך מה כבר יש.

בשבועיים הראשונים, כשהחומר עדיין רך, לחץ חזק (עיסוי, שכיבה על הצד, מסכת שינה הדוקה, משקפי שחייה) יכול להזיז אותו מעט, ולכן יש הנחיות. אחרי שהוא התיישב, הוא לא "נודד" מעצמו. מה שכן קורה לפעמים: נדידה איטית של חומר שהוזרק בכמות גדולה או שטחית, במיוחד בשפתיים (חומר שמטפס מעל קו השפה) ומתחת לעיניים, לאורך חודשים. זה סיבוך של כמות וטכניקה, לא של החומר, והוא פתיר בהמסה. חומר שהוזרק נכון, בכמות נכונה ובעומק נכון, נשאר איפה שהוא.

מחלות אוטואימוניות פעילות (לופוס, דלקת מפרקים שגרונית בהתלקחות): לרוב מעדיפים לא להזריק בזמן התלקחות, ובשקט, באישור הרופא המטפל, אפשר. חיסונים: שבועיים הפרש לפני ואחרי, כי תגובה חיסונית טרייה עלולה להעיר תגובה דלקתית סביב החומר. מדללי דם: לא מפסיקים לבד; מזריקים בזהירות עם יותר שטפי דם. הרפס: מי שנוטה, מקבלת טיפול מונע לפני הזרקה בשפתיים. זיהום פעיל באזור (אקנה דלקתי, פצע): דוחים. איזוטרטינואין (רואקוטן): עדיף להמתין 6 חודשים מסיום. כל אלה נשאלים בשאלון, ולכן לענות עליו באמת.

• חיסון: שבועיים הפרש
• אוטואימוני בהתלקחות: לא
• מדללי דם: לא מפסיקים לבד
• הרפס: טיפול מונע לפני

הריון והנקה; אלרגיה ידועה לחומצה היאלורונית או ללידוקאין שבמוצר; זיהום פעיל באזור; מחלה אוטואימונית בהתלקחות; ציפיות לא ריאליות (להיראות כמו תמונה של מישהי אחרת); ומי שעברה כבר הרבה הזרקות ויש לה חומר שלא הוערך. במקרים האלה רופא טוב אומר "לא עכשיו" או "לא את זה", ומציע חלופה או המתנה. ייעוץ אצלנו ללא עלות, עם רופא, בבני ברק ובעפולה: וואטסאפ 050-606-0773.